פסק-דין בתיק ע"א 23805-04-11

השופטת שושנה שטמר - אב"ד

1.         פסק הדין העומד לבחינתנו בערעור זה, דן בתביעה לפיצויי נזיקין עקב נזקי גוף שנגרמו למשיב ולמערער שכנגד (להלן - " איליזרוב") כאשר רכב על אופניו במדרכה וירד ממנה לכביש, בעודו רכוב, במקום בו המדרכה שבורה ונוצר שיפוע בשפת המדרכה (להלן - " התאונה"). הסוגיות שנדונו הן חובת הזהירות של העירייה; בהנחה שהעיריה התרשלה, האם התנהגות רוכב האופניים ניתקה את הקשר הסיבתי וכלום היה לרוכב האופניים בנסיבות אשם תורם. כן פסק בית משפט את גובה הפיצויים המגיעים לנפגע.

עיקרי העובדות

2.         התאונה ארעה בשדרות ורבורג בקריית שאול בחיפה ביום 31.5.05 בסמוך לשעה 15:30, כשאיליזרוב רכב מעבודתו לביתו במסלול בו עבר לעיתים מזומנות.

המערערת (והנתבעת בתיק בית משפט קמא) היא עירית חיפה (להלן - " העיריה")  שבשטחה המוניציפאלי ארעה התאונה.

מהראיות שעמדו לפני בית משפט קמא, שביניהן גם הודאתו של התובע בעדותו ובכתבי הטענות מטעמו, עולה כי איליזרוב ידע על השבר בקצה המדרכה, והוא ביקש לרדת, כשהוא עדיין רכוב על אופניו, דווקא שם בשל השפוע המקל על הירידה לכביש. כמו כן  נקבע כי איליזרוב  רכב על אופניו על המדרכה בניגוד לדיני התעבורה, האוסרים רכיבה על אופניים על המדרכה.

3.         כתוצאה מהתאונה נגרם לאיליזירוב שבר מרוסק ברגלו השמאלית. הוא אושפז בבית החולים במשך ארבעה ימים, במהלכם עבר ניתוח בהרדמה כללית ונעשה לו קיבוע פנימי לרגל בעזרת שני ברגים וכן הושם לו סד גבס ארוך. לאחר כשנה אושפז שנית ליומיים לצורך הוצאת הקיבועים, שבוצעה גם היא בהרדמה כללית.

4.         האירוע הוא "תאונת עבודה" בהתאם לחוקי המוסד לביטוח לאומי, שכן התובע היה  בדרכו מעבודתו לביתו. המוסד לביטוח לאומי שילם לאיליזרוב דמי פגיעה החל מ-1/6/05 ועד ל- 30/8/05. לאחר מכן נקבעו לו נכויות של 100% למספר ימים נוספים, 30% לתקופה של חודשיים, 20%  ל-11 חודשים, ולבסוף נקבעה לו נכות צמיתה של 20% החל מ 1/10/07.

קביעות פסק הדין לגבי אחריות ואשם תורם

5.         השופט קמא קבע כי לרשות מקומית קמה חובת זהירות מושגית כלפי כל המשתמשים בשטח הציבורי, וקיימת חובת זהירות ספציפית כלפי איליזרוב כמשתמש ברשות בשטח הציבורי.

נקבע כי העירייה הפרה את חובת הזהירות בכך שלא תיקנה את המדרכה, שהיתה שבורה לפחות בשני מקומות, והשיפוע שנוצר סיכן את העוברים ושבים. אמנם לא מוטל על העירייה לנקוט באמצעים שימנעו באופן מוחלט סכנת פגיעה, אולם עליה לנקוט באמצעים סבירים למניעת הסכנה. המפגע, שהביא לפגיעתו של המשיב, קיים זמן רב מבלי שהעירייה פעלה לתקנו, כך שיימנע הסיכון שהוא טומן בחובו. בית משפט קמא הגיע לתוצאה כי התקיים קשר סיבתי בין מצבה של המדרכה לבין הפגיעה והנזק על פי "מבחן האלמלא". הנזק שנגרם לאיליזרוב בנסיבות הספציפיות של התאונה נמצא במתחם הצפיות הסבירה של העירייה.

6.         איליזרוב הפר את תקנות התעבורה בכך שרכב על אופניו על המדרכה. הוא התרשל בכך שעל אף שהכיר הדרך, בחר לרדת דווקא במקום בו המדרכה שבורה כשהוא מודע לקיומו של המפגע. בנסיבות אלו, קבע בית משפט קמא, כי יש לו אשם תורם של 35% לאירוע הנזק, והפיצויים שנקבעו לו הופחתו באותו שיעור.

7.         בית משפט קמא העמיד את הסכום המגיע לאיליזרוב על הסכום של 324,090 ש"ח, ולאחר שהפחית 35% בגין אשם תורם, פסק כי על העירייה לשלם לו את הסכום של 89,090 ש"ח.

טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד

8.         העירייה לא הכחישה את אחריותה כלפי עוברי אורח הנקלעים מבלי משים למפגע, אך היא בדיעה כי הקשר הסיבתי נותק ואו כי רשלנותו התורמת של המערער מגיעה לכדי  100% בהתחשב בכך שהמשיב ידע על מצבה של המדרכה, ובידיעתו זו בחר לרדת דווקא באותו מקום, מבלי לרדת מאופניו על מנת לבצע את הירידה באופן שקול וזהיר.

זאת ועוד; העירייה טענה, כי הרכיבה על אופניים על המדרכה היא בלתי חוקית ויש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. אף מטעמים של מדיניות יש לקבוע, על פי הכלל של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", שאין איליזרוב זכאי לפיצויים (סעיפים 2.7-2.11 לעיקרי הטיעון).

9.         איליזרוב טען, כי חובתה של העירייה על פי סעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש] היא  להסיר מכשולים.  לדבריו, נוכח התנועה בכביש, ובהעדר שביל לרוכבי אופניים - הוא נאלץ לרכב על המדרכה. לפיכך, לעמדתו של איליזרוב, אין להטיל עליו כל אשם תורם. בנוסף טען איליזרוב כי ניתן לפרש את סעיף 129 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן-" תקנות התעבורה"), כמתיר רכיבה על האופניים על המדרכה.

דיון

10.        השאלות העומדות בפני הן אלו: האם חבה העיריה בחובת הזהירות הכללית והקונקרטית   כלפי איליזרוב; האם הופרה חובת הזהירות ואם יש לקבוע קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם. כמו כן, תבחן הסוגיה, אם יש לאיליזרוב אשם תורם, עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי או עד לשיעור שיש לקובעו.